כמעט כל הורה לילד בן שנתיים יודע לומר שמדובר בתקופה לא פשוטה. יש הורים שאפילו יגידו שגיל ההתבגרות מתחיל כבר בגיל שנתיים, כשהם ניצבים אל מול פעוט קטן ועיקש ומנסים ללמד אותו מה מותר ומה אסור. בדיקת הציורים בגילאים אלו, יכולה לעזור לכם ההורים לתקשר טוב יותר עם הילד הקטן שעדיין לא מצליח להביע את עצמו באופן שוטף במילים. דרך הציור ניתן לראות מה עומד במקור התנהגותו העיקשת, וכמובן למצוא את הפתרונות שיסייעו לו להביע את עצמו בדרכים יעילות יותר.
הילדה המתוקה שציירה את הציור הזה היא בת שנתיים ושמונה חודשים. ההורים שלה הגיעו לייעוץ מותשים ועייפים, מזה כמה שבועות שהילדה מסרבת לישון במיטתה וכל טקס ההשכבה מלווה בצרחות ובכי מדי ערב. מבחינת ההורים, מאבקי הכוח האלה מול הילדה מתישים במיוחד. הם רק עברו לבית חדש, ובכלל לא ציפו שהיא תסרב לישון בחדר שלה. כששאלתי אם יש מאבקי כוח נוספים איתה במהלך היום, הם ענו: "בכלל לא! היא ממש ילדה שמגדלת את עצמה, יכולה לשחק שעות בצעצועים".
הציור הזה הוא דוגמא לציורים שקיבלתי מההורים בהתחלה. מצד אחד, אפשר היה לראות סימנים למאבקי כוח –ציור בלחץ חזק, קווים זוויתיים ונוקשים ובחלק מהציורים אפילו חורים בדף. אבל במבט מעמיק יותר הייתה הפתעה – מתחת לשרבוט בטושים, הציור בעיפרון לא היה ציור שמאפיין ילדים עקשנים שעושים מאבקי כוח עם ההורים: קווים חלשים, רכים, קשקוש קטן אחד פה ועוד אחר שם. הבנתי שהעניין פה הוא בכלל לא מאבקי כוח, אלא משהו אחר לגמרי: כנראה שאחרי שעות שהיא משחקת עם עצמה, היא זקוקה לזמן עם ההורים שלה, והזמן הזה מגיע בדיוק בתשע בערב.
המלצתי להורים לעצור לרגע את המאבק סביב השינה – להיכנס יחד איתה לחדר ולהיות לידה עד שהיא נרדמת. ההורים הצליחו, אבל לאחר כמה ימים פנו אליי וביקשו פתרון אחר כי התעייפו מלשבת לידה. אז הצעתי להניח ליד המיטה שלהם מזרן קטן ובמידת הצורך להשתמש בו (זה לא פתרון אידיאלי אבל נקודתית הוא עבד). במקביל – ביקשתי שינסו שבתם "תגדל פחות את עצמה". יצרנו "תוכנית תשומת לב בשעות האור", ולאט לאט התחיל שיפור גם בהתנהגות וגם בציורים. לאחר כמה שבועות, השרבוטים קפצו מדרגה וזה היה הסימן שאנחנו בדרך הנכונה.
מה שהופיע בהתחלה מתחת לשרבוט, הופיע עכשיו מקדימה. כאילו הילדה אפשרה לעצמה לצאת מאחורי הקלעים לקדמת הבמה. ועכשיו התקבל שרבוט יותר מאוזן – קווים עגולים וקווים זוויתיים, קווים ארוכים וקווים קצרים. זהו – הילדה כבר מרגישה טוב יותר, ועכשיו כשהשרבוטים השתפרו – היא גם בשלה לתהליך של שינה בנפרד.
7 המלצות להתמודדות עם אתגרים של גיל שנתיים
- במידה ויש שני בני זוג בבית בזמן ההשכבה, בדקו האם אחד מבני הזוג מצליח במשימה זו יותר מהאחר. יתכן ולילדים קל יותר להירדם בנוכחות אחד מבני הזוג, ובאמצעות כך תיווצר שיגרת שינה טובה יותר בבית.
- אל תפחדו לומר לא, ילדים זקוקים לגבולות. הציעו במקביל לאמירת הלא אלטרנטיבה להתנהגות אחרת. זכרו, אמירת הלא מצד הילד היא אמירה חשובה להתפתחותו – באמצעות כך, הוא לומד גם לעמוד על שלו.
- למדו להביט על עצמכם מהצד כהורים – האם יש ילד אחד מבין ילדכם שקשה לכם יותר לומר לו לא? בדקו מדוע זה כך.
- צרו לעצמכם מערכת חוקים ברורה בבית- גם עבורכם – התייחסו אל ההורות כאל מקצוע לכל דבר: מותר לשבת, לחשוב, לדון ביחד ולתכנן מהלכים מראש.
- זכרו! למרות שקשה מאוד ואף מתיש לעמוד אל מול פעוט קטן עקשן, אל תכו אותו. לטווח הארוך זה עלול להסב נזק רגשי לילדכם, ויקשה עליכם להסביר לו מדוע לכם מותר להרביץ, ואילו לו אסור להרביץ בגן. באמצעות הסברים (גם אם ארוכים) הילד יבין טוב יותר את מהות הגבול שלכם.
- למדו להתבונן על הציור. גם אם הוא נראה כ'קשקוש בלבוש', עדיין יש בו מגמות כמו אלו שהוצגו כאן שמראות האם מדובר במאבק כוח לגיטימי שהוא חלק מהגדרת העצמי של הילד, או מאבק כוח שהוא איתות למצוקה וקושי.
- וקצת צידה לדרך… עד כמה שזה קשה באותו הרגע הנתון, להתמודד עם גילויי העצמאות והעקשנות, כדאי לזכור שילד עקשן שדורש להחליט ולבצע משימות לבד הוא גם ילד סקרן המבקש לבדוק את יכולותיו. אם מצליחים לנתב נכון את העקשנות למקומות חיוביים, אין לי ספק שלפניכם ילד שעוד ישיג רבות וטובות בחייו.